הגן של הקיבוץ היה פשוט מאד בראשיתו. לחברים לא היה מושג מה יצליח לגדול כאן ומה לא – זכורים עוד עצי הברוש והאורן שניטעו כאן בשנים הראשונות. הסלקציה הטבעית לא היטיבה עמם…
אז מה היה לנו? דשא, תמרים וצאלונים. אלה נחשבו לשיא ההצלחה: גדלים מהר, אוהבים חום, ודווקא בקיץ הלוהט ביותר הם נותנים את הצל הכבד ואת הפריחה המדהימה שלהם.

עם הזמן למדנו שהעצים האלה הם בעייתיים מאד: הם נוטים להישבר ברוחות חזקות, וחרדנו מהמחשבה מה היה קורה אם מתחת לענף עבות וכבד שקרס לו לפתע פתאום היה נמצא אותו רגע אדם…
הגיזום של הענפים השבורים והניסיונות לעצב את מבנה העץ מחדש הם עבודה רבה ומתסכלת. כיום כמעט ואיננו נוטעים צאלונים חדשים.
הידעתם? ארץ מוצאו של הצאלון הוא האי מדגסקר, ושם הוא נמצא בסכנת הכחדה.

סגירה

עגלת הקניות שלך

אין מוצרים בעגלת הקניות.